מהר יותר, גבוה יותר, מטורלל יותר

מאת: יואב יאיר

צילומים: ספר השיאים של גינס 2010, הוצאת כרטא

 אומרים שספורט בריא לגוף ושנפש בריאה בגוף בריא. מצאנו עבורכם כמה ענפי ספורט שמטילים ספק באמיתות משפטים אלה ומראים מה קורה כשהספורט האתגרי נפגש במשונה

צלילה בביצה

המתחרים בענף זה צריכים לעבור בצלילה בזמן הקצר ביותר שוחה שנחפרה בביצה, כשהם מצוידים בשנורקל ובסנפירים בלבד. נאסר עליהם לבצע תנועות שחייה, ועליהם להתקדם בעזרת תנועת הסנפירים בלבד. אליפות העולם הראשונה נערכה בשנת 1985 ומאז נערכת כל שנה בביצת הכבול "ויין ריד" שבבריטניה. בשנים האחרונות הורחבה התחרות לטריאתלון הכולל ריצה למרחק של 12 ק"מ, צלילה לאורך השוחה בביצה ולסיום רכיבה של 30.5 ק"מ על אופני שטח. המחזיקים בשיא לטריאתלון הצלילה בביצה הם שני אחים מבריטניה שקבעו את השיא באותו יום. האישה, נטלי בנט, עברה את המסלול ב-3 שעות, 9 דקות ו-59 שניות. אחיה, דניאל בנט, עבר את המסלול בשעתיים, 23 דקות ו-46 שניות.

 פולו פילים

כמו פולו רגיל, רק עם פילים ומקל באורך של כשניים וחצי מטר. ספורט זה נהוג בנפאל, סרי לנקה, הודו ותאילנד. על כל פיל יש שני אנשים. האחד מכוון את הפיל והשני מחזיק במקל ומשחק. משונה? זאת לא נכחיש.

 קפיצה על פוגו

פוגו הוא מקל שבתחתיתו קפיץ שמעליו משטחים לרגלים ובראשו ידיות לידיים. המקל משמש בעיקר ילדים למשחק ומקורו לא ידוע. בשנים האחרונות פותחו מקלות פוגו משופרים המאפשרים קפיצה לגבהים גדולים וביצוע גלגולים באוויר. קפיץ משופר מסוג Vurtego , המשתמש בלחץ אוויר במקום קפיץ, שימש את דייויד בראבה מקנדה לקבוע שיא של 243.84 ס"מ באפריל 2008.

תחרות דחיפת עגלות תינוק לנוער

ענף אתלטיקה בריטי מסורתי בו נערים ונערות מתחת לגיל 16 רצים לאורך מסלול כאשר הם דוחפים עגלת תינוק שבתוכה יושב תינוק. ענף זה שנוי במחלוקת בבריטניה ואף זכה לביקורת מראש הממשלה הקודם טוני בלייר. למרות זאת, מאז הקמת הארנה קריסטל פאלאס בלונדון עלה באופן משמעותי אחוז המשתתפים בספורט זה בבריטניה. ספורט זה הפך להיות הרביעי בפופולריות שלו בממלכה. אורך מסלול הריצה הוא 400 מטר. אין מגבלה לגבי סוג העגלות המותרות לשימוש אך יש הגדרות לגבי מימדי העגלות והמשקל המינימלי.

בשיא לחצי מרתון בדחיפת עגלה מחזיקה ננסי שברינג מארה"ב כאשר השלימה את המסלול בזמן של שעה אחת, 30 דקות ו-51 שניות בספטמבר 2001 במסלול מרוצי מייק מיי וסאר, מישיגן ארה"ב. לשם השוואה השיא לנשים בריצת חצי מרתון הוא שעה אחת, 6 דקות ו-25 שניות שנקבע על ידי לורנה קיפלגט מהולנד באודינה, איטליה, בשנת 2007.

שח איגרוף

התחרויות הראשונות בספורט הזה אורגנו בתחילת 2003 על ידי האמן ההולנדי איפה רובינג בהשראת תיאורים בדיוניים של הספורט בכתביו של אנרי בילאל הצרפתי ומאז הספורט צבר פופולריות רבה.

שח אגרוף משלב בין משחק שחמט וקרב אגרוף. כדי להצליח, המתמודדים צריכים להיות מנוסים הן באגרוף והן בשחמט. התחרות מתחילה בסבב של משחק שחמט בן ארבע דקות, שלאחריו סבב אגרוף בן שלוש דקות, וכך הלאה, עד מקסימום של 11 סבבים: 6 סבבי שחמט ו־5 סבבי אגרוף. בין הסבבים השונים יש הפסקה בת דקה אחת, במהלכה המתמודדים חובשים או מסירים את כפפות האגרוף ומתכוננים לסבב הבא.

משחק השחמט מתנהל על פי כללי שחמט מהיר, שבו לכל שחקן יש 12 דקות לכל המשחק. אם מתמודד לא מבצע מהלך בסבב השחמט, הוא יקבל נזיפה מהשופט, ואז הוא יחויב לבצע מהלך תוך 10 שניות. מתמודד יכול לנצח בתחרות במספר דרכים: נוקאאוט באגרוף, מט במשחק השחמט, החלטה של השופט, או אם נגמרו 12 דקות המשחק של היריב.

תחרות גלגול הגבינה של גבעת קופר

תושבי ברוקוורת', עיירה באזור קוטסוולדס הסמוכה לעיר הנמל לגלוסטר שבדרום מערב אנגליה, מקיימים תחרות מסורתית. זה קורה כבר מאתיים שנה באביב, ביום החופש של הבנקים. כך זה עובד: מגלגלים מראש הגבעה חריץ של גבינה שיוצר בגלוסטר וכל משתתפי התחרות רצים במורד הגבעה בעקבותיה בניסיון לתפוס אותה. המתחרה הראשון שתופס את חריץ הגבינה או מגיע לקו הסיום בתחתית הגבעה מנצח וזוכה בגבינה. מכיוון שהחריץ מגיע עד למהירות של 100 קמ"ש בזמן שהוא מתגלגל במורד הגבעה, נדיר מאוד שמתחרה תופס אותו. התחרות המקומית זוכה לפופולריות הולכת וגדלה וכל שנה מגיעים יותר ויותר צופים ומשתתפים מכל העולם. עקב המספר ההולך וגדל של משתתפים נערכות כמה תחרויות באותו יום. בגלל אופי המסלול התלול והגבשושיות הרבות, כל תחרות מסתיימת במספר נפגעים עם פציעות כגון נקעים, עצמות שבורות ואף זעזוע מוח.

נשיאת נשים

הנה תחרות שמראה מה זה לשאת נשים ולא בחופה. כך זה עובד: המתמודדים רצים במסלול מכשולים כשהם נושאים על גופם נשים. התחרויות הראשונות של הספורט הזה נערכו בעיר סוֹנְקַיָארְוִוי שבפינלנד ב-1992, שם עד היום נערכת אליפות העולם. המקור לענף המאתגר מצוי בפולקלור מקומי, לפיו בשלהי המאה ה-19, שודד מקומי בחן כך את כוחם של המועמדים להצטרף לכוחותיו. כיום נערכות תחרויות דומות גם באוסטרליה, בוויסקונסין, במישיגן ובמיין, אך אליפות העולם נערכת בסונקיארווי. בשנת 2008 השתתפו לראשונה מתחרים ישראלים בתחרות - תומר ודנה בוהדנה, והם סיימו במקום ה-12.

אורכו של המסלול 253.5 מטרים. בעבר הוא כלל מעבר דרך גדרות, סלעים ופלגי מים, אך כיום המסלול שטוח, ויש בו 3 מכשולים בלבד. בכל פעם רצים שני זוגות זה מול זה. הזוג המנצח הוא זה שסיים את המרוץ בזמן המהיר ביותר מבין כלל הזוגות, כאשר על כל נפילה של האישה בזמן המרוץ נוספות 15 שניות לזמן של הזוג.

יש כמובן תנאי קבלה מחמירים: על האישה להיות בת 17 לפחות, והיא אינה חייבת להיות אשתו של הגבר שנושא אותה. משקלה צריך להיות 49 ק"ג לכל הפחות. אם משקלה נמוך יותר, משלימים בעזרת משקולות. מותר לשאת את האישה בכל דרך שנוח. הדרכים המקובלות הן שק קמח, מעבר לכתף ו"השיטה האסטונית", שבה האישה תלויה הפוכה על גבו של נושאהּ, ורגליה משוכלות סביב צווארו. הזוג המנצח זוכה בפרס כספי ובבירה בכמות המשתווה למשקלה של האישה.

סייקלו-קרוס (Cyclo-cross)

מרוץ אופניים המתקיים בתקופת הסתיו והחורף. פופולרי במדינות בהן רכיבה על אופניים היא מסורת רבת שנים כגון בלגיה, הולנד והרפובליקה הצ'כית. תחרות ראשונה מסוג זה התקיימה בשנת 1902 בצרפת.

אורכו של המסלול קצר יחסית (2.5 עד 3.5 ק"מ) אך כולל מספר רב של סיבובים. הוא מורכב ממדרכות, שבילים ביערות, דשא, גבעות תלולות ומכשולים הדורשים מהרוכב בחלק מהקטעים לרדת מהאופניים ולסחוב אותם בידיים כדי לעבור את המכשול. התחרויות נמשכות בין חצי שעה לשעה.

תחרות זו הגיעה למימדים כה גדולים שישנם רוכבי אופניים המתמחים בתחרות זו בלבד ואינם משתתפים בתחרויות אופניים בעלות סגנון דומה. האופניים המשמשים לתחרויות אלה משלבים מאפיינים של אופני מרוץ ואופני הרים. לרוכב מותר להחליף את האופניים במהלך התחרות ואף לקבל עזרה מכאנית לטיפול באופניים. משקל קל להקלה בקטעים בהם הרוכב נושא את האופניים על כתפיו, צמיגים צרים עם בליטות לאחיזה טובה יותר בשטח בוצי ובלמים המותאמים לרכיבה בבוץ.

יוצאים לים

צילום: coastal rowing -ערן גרין, kayak- רמי גיל

 החתירה בים הפתוח (coastal rowing) הוא ספורט שמשלב מיומנויות אקסטרים וכושר מובהקות עם הנאות השיט המוכרות והרגועות. מצד אחד תוכלו   לפמפם אדרנלין בגלישה על הגלים הנשברים, ומצד שני לשייט בקלילות בעומק הים. כל מה שרציתם לדעת על ענף הספורט החדש שמתחיל לצבור תאוצה גם אצלנו

אחרי שנים רבות של חתירה בנחלים (בארץ בעיקר בירקון), ענף החתירה יוצא אל הים הפתוח. בסירות רחבות ויציבות יותר, שמסוגלות לעבור דרך גלים, להתערסל ביציבות על גלי העומק (swells) ולספק לחותרים חוויה מרגשת וסוערת. תכירו את ה-COASTAL ROWING (חתירה באקסטרים וחתירה ימית, בתרגום חופשי), שילוב מושלם של כושר והנאה.

בחופי אירופה ואוסטרליה הענף כבר תפס תאוצה. אצלנו הוא עדיין בחיתוליו ובינתיים נחלתם של מעטים המשוגעים לדבר, בתל אביב ובחיפה. עם זאת, איגוד החתירה רוכש בימים אלה סירות רחבות נוספות לחתירה בים הפתוח והעתיד נראה מבטיח - אנשים מחפשים אתגרים שישלבו  כושר גופני ופעילות אירובית. הים ומזג אוויר הנוח אצלנו אמורים לקדם בברכה את הענף ולהפוך אותו לפופולרי כאן.

שיא הכושר

קצת היסטוריה: ענף החתירה מבוסס בישראל כבר שנים רבות ומתחלק לשניים: חתירה בקיאקים ימיים וחתירה בסירות ROWING)). ההבדל המרכזי בין הקיאקים לחתירה הוא שבקיאקים חותרים קדימה עם משוט אחד, ואילו בחתירה חותרים אחורה, בסירות ארוכות יותר עם משוטים ארוכים, ובדרך כלל  בצוותים של שניים, ארבעה, או שמונה. כל חותר אוחז במשוט אחד או שניים על פי סוג הסירה, ולכן הם מהירים מהקיאקים.

מהחותר נדרש כושר גופני גבוה במיוחד, שכן הוא זקוק ליכולת אירובית עם כוח פיזי.  זהו אחד מענפי הספורט היחידים שמשלבים תנועה מלאה בכוח של כל הגוף תוך כיפוף ויישור מלא של הרגליים והידיים. לכן צריכת החמצן בגוף היא מירבית, מה שמפתח כושר וסיבולת גבוהים במיוחד. במהלך תנועת החתירה משתמש החותר בהדרגה בכל השרירים הארוכים בגוף, ברגליים, בידיים, בטן וגב. התנועה עצמה מתמשכת, מאוזנת וארוכה, ולכן בריאה.

ה-ROWING מוכר גם בשם "חתירה אקדמית", משום שתחרות החתירה המפורסמת ביותר בעולם היא התחרות בין אוניברסיטת קיימבריג' לאוקספורד, שמתקיימת מדי שנה כבר 155 שנים, ומושכת אליה קהל של מאות אלפי צופים. בארץ הענף פחות מוכר, כנראה בגלל החשש מהנחלים המזוהמים, הירקון והקישון, לכן, האפשרות לחתירה באקסטרים ובים הפתוח היא בשורה אמיתית לחותרים אצלנו.

הים שולט

רמי גיל, ממרכז לחתירה ע"ש דניאל מרקוס, שממוקם על גדות הירקון בת"א, הוא חותר ותיק, מנוסה ונחשב בארץ. כיום הוא מעביר קורסים ומוציא קבוצות טיולים על סוגים שונים של קיאקים כולל קיאקי גלישת גלים (surf kayak). כמי שהתנסה בסוג החתירה המאתגר הזה, הוא מסביר ש"האתגר האמיתי בחתירה בים, לעומת חתירה במים רגועים, הוא כמובן הגלים. בעוד שבנחלים ובאגמים, יש שליטה מוחלטת של החותר במכת המשוט במים, בים מתהפכים היוצרות, תרתי משמע, הים הוא זה השולט במכה ומכתיב את הקצב, ומהחותר נדרשת מיומנות אחרת. במקום להתרכז בכושרו הגופני ובתנועת הגוף המדויקת והקבועה, נזקק החותר לדריכות ולמהירות תגובה, בהתאם למיקום הסירה על הגל". ובאמת, חותרים ותיקים ומנוסים כבר מצאו את עצמם מאבדים שליטה בסירה, נזרקים אל המים ונישאים על הגלים. במקרה הטוב, בינתיים, זה נגמר רק בנזק או איבוד ציוד.

גם היציאה אל הים בחתירה מורכבת. ראשית, במידה שאתם חותרים בת"א, תאלצו להגיע לים הפתוח משפך הירקון, שם תפגשו זרימה של מים משלושה כיוונים – מצפון, מדרום ומתחנת הכוח של רידינג. המים רדודים יחסית, בדרך כלל, ויש צורך לתמרן את הסירה בין סלעים ואיי חולות.

לאחר מכן, תתמודדו עם גלי החוף הנשברים. מטבע הדברים, באזור זה, הסיכוי להתהפך הוא הגבוה ביותר. הגלים מתגברים, מגיעים לנקודת שיא ומתנפצים בזעם. לא בדיוק המקום האידיאלי להיות בו בסירה רחבה עם משוטים ארוכים. סירות החתירה אמנם יציבות, אך יכולת ההיגוי בהן מוגבלת. לכן, חשוב במיוחד ללמוד כיצד לעבור את הגלים - לשאוף להיפגש עם הגל הנשבר בדיוק המרבי הניתן, בזווית ובמהירות המתאימה, לתזמן את היציאה בין התקפות הגלים ולפרוץ דרכם.

תחושה של ריחוף

כמו בכל ספורט אתגרי, גם חתירה באקסטרים, כאמור, דורשת מיומנות גבוהה ואימונים מפרכים. אם אתם מתכננים להפוך לפעילים בענף, קחו בחשבון, נפילות, התהפכויות, גלגולים, איבוד שליטה ועלייה חוזרת ונשנית לסירה. והכל, להזכירכם, במי מלח. אבל אין ספק שהטעם המלוח הופך למתוק כאשר מטפסים על גב הגל, והאנדרלין מתחיל לפמפם בעורקים, ברגע הזה כשהקיאק או הסירה משוגרים מעבר לקצהו של הגל והחותר ממש מקפץ מעל הקצף, הגוף מוצף בתחושה עילאית של ריחוף. "כל הכיף הוא שאתה יכול להשתולל כמו ילד", מספר רמי גיל, "אתה יודע שאתה על הגל הנכון, כשהתחושה היא שהגל תופס אותך, ולא להיפך. אנחנו חותרים במהירות יחד עם הגל ומנסים להתחבר למהירות שלו, הקיאק מתחיל לתפוס תאוצה מעצמו ונישא על הגל במהירות, ההרגשה של הדופק העולה מהכיף והדריכות היא ממכרת.

"זה סוג מסוים של איבוד שליטה, כי נכנסים למצבים מפחידים, אבל לומדים איך לצאת מהם. לדוגמה: כשבאמצע הרכיבה על הגל מביטים למעלה ורואים את "הכרבולת" של הגל, שזה הקצף של השבירה, ואז מגיע ה'בום' שזורק אותך למים". אגב, החותרים המנוסים מדווחים שהסכנה היחידה במעבר המהיר מהמצב העילאי של הריחוף באוויר למצב המביך בו אתה מוצא את עצמך צונח מוכרע אל תוך המים היא הצחוק הגדול שתופס אותך וגורם לך לבלוע מים. תודו שמדובר בפרשנות מיוחדת לביטוי "למות מצחוק".

כמו על ערסל

לעומת אנשי האקסטרים, יש חותרים השמים לעצמם מטרה שלא להרטיב את השיער ביציאה אל הים. הללו מעדיפים להימצא במרחק בטוח מאזור שבירת הגלים וליהנות מגלי העומק, ללא  סכנת התהפכות. בשעות הבוקר המוקדמות, הרוחות חלשות והים בדרך כלל שליו יותר. אז אנחנו נוהגים לצאת בסביבות השעה שש בבוקר מהנחל אל הים.

הים משתנה מיום ליום ואיתו גובה ואופי הגלים, כיווני ועוצמת הרוחות. כאמור, כל שינוי מחייב דריכות והתנהלות אחרת מצד החותר. אחרי החוויה הסוערת יחסית במעבר דרך גלי החוף, מגיעים אל גלי העומק המערסלים והמרגיעים. זה הזמן להסתדר מחדש ולהוציא את המשקפיים והכובע שאובטחו, או הוכנסו לתיקים אטומי מים, וליהנות מהים הפתוח.

אנחנו מביטים מזרחה, ותופסים את ה"עיר ללא הפסקה" חוטפת תנומה קלה, בהחלפת המשמרות בין בלייני הלילה לעמלי הבוקר. בשלב זה, אנחנו ממלאים את ריאותינו באוויר נקי יחסית, מברכים על מזלנו הטוב ויודעים שאין מקום בעולם בו היינו מעדיפים להיות ברגע זה. גלי העומק (swells) מטלטלים את הסירה ברכּוּת יחסית. הזרמים מורגשים מתחת לסירה, מסיטים, מנדנדים, מעלים ומורידים אותנו לסירוגין, אבל באזור זה, קל יותר לתמרן ואין כמעט סכנת התהפכות.

אנחנו נוהגים לחתור עד יפו, או עד הרצליה ובחזרה, כחצי שעה לכל כיוון.

הדינמיקה בתוך הים שונה לחלוטין מאזור החוף, היא שקטה, שלווה ומזמנת מפגשים עם להקות דגים מעופפים, שחיינים ודייגים. כאשר נמצאים במרחק בטוח, אפילו נחיל מדוזות שחולף לצידנו נראה חינני ולא מאיים. מפתיע עד כמה המצברים האישיים נטענים באנרגיה מחודשת, לאחר אימון חווייתי שכזה.

וטיפ קטן לסיום: לפני היציאה לים בדקו את מראה קו החוף. זה לא יאמן עד כמה שונה המראה מהים לכיוון החוף ומאחר שלכל דבר יש סוף, בחרו את הנקודה הנכונה ממנה תוכלו לחזור בבטחה אל החוף.

חתירה מהנה לכולם.

5 טיפים לחותר הים המתחיל:

1. יש להתחיל ללמוד חתירה על מים רגועים. טכניקת החתירה היא מורכבת יחסית, ומחייבת קורס חתירה שניתן בארבעה מועדוני חתירה: מועדון השייטים תל אביב, מרכז דניאל לחתירה, מועדון חתירה חיפה ומועדון השיט טבריה.
2. כדי ללמוד איך לעבור את שפך הירקון והגלים הנשברים, מומלץ לעבור קורס אצל רמי גיל, מרכז דניאל לחתירה. הוא מעביר קורסים למתחילים ולמתקדמים על קיאקים ימיים, קיאקים קצרים וקיאקי גלישה.
3. בשלב המעבר של הגלים הנשברים רצוי לחבוש קסדה וללבוש חגורת הצלה.
4. חשוב לדעת לשחות, מעבר לרמה בסיסית של השתכשכות במים – כלומר, ברמה של יכולת לשחות רצוף לפחות קילומטר אחד.
5. חשוב ללמוד להכיר את הים ולהתעדכן במצבו לפני כל יציאה. להסתכל על הים, לשוחח עם גולשים וחותרים מנוסים ולהתעדכן באתרי האינטרנט השונים.

 הלוחשים לסוסים

מאת: לילך זילברמן

משנה: רכיבה על סוסים נתפסה במשך שנים כשעשוע של בעלי הממון ולא בצדק: כבר לפני למעלה מ-200 שנה זיהו את הפוטנציאל הטיפולי שבתחביב היקר. כיום נעזרים ברכיבה לריפוי בעיות בתחום הפיזי והנפשי כגון: קשב וריכוז, אוטיזם, לקויי למידה, נכות פיזית וטראומות. הכול על התחום הדוהר.

אחד הגורמים הקבועים בקלאסיקות של ספרי הילדים הוא בעל חיים. מ"דירה להשכיר" של לאה גולדברג, דרך "הקסם השחור" של אנה סואל ועד "אוטו גלידה" לפעוטות, שכתבה מיקי מבורך.

הקשר של האדם עם בעלי החיים מוטמע בו עוד בילדותו ולא מפתיע כי רבים מוצאים בהם נחמה בבגרותם, בהתמודדות עם בעיות רבות ומגוונות.

ובתוך העולם העשיר הזה נמצא הסוס. בעולם הקדום, הקשר בין האדם לסוס היה הכרחי. סוסים, כידוע, שימשו ככלי רכב, כבהמות משא וכאמצעי חיוני במלחמות. מאז העולם השתנה. בעקבות המהפכה התעשייתית האדם התרחק מהטבע ומעולם בעלי החיים כחלק מהחיים האורבניים, ואת הסוס החליפו מכוניות, טרקטורים וטנקים.
כיום רכיבת סוסים נעשית לרוב כתחביב או כאמצעי טיפולי. מפתיע לגלות שבמרבית החוות בישראל הפעילות ברכיבה טיפולית גדולה יותר מפעילויות הרכיבה כתחביב. שכן, הסוס הוא בעל חיים עוצמתי מחד ורגיש ביותר מאידך, לסוס רגישות גבוהה במיוחד לתקשורת בלתי מילולית ובכך מאפשר שיקוף מדויק של בני האדם המצויים בקשר עמו. כמו כן גודל הסוס וחוזקו מאתגרים, ושליטה בסוס נוסכת ביטחון ומביאה להעצמה אישית.

במסגרת העבודה על הכתבה, ברגעים קסומים, הבנתי שאני צופה בניסים ולא פעם מצאתי עצמי דומעת. עקבתי אחר נער בעל בעיות התנהגות קשות שהתרכך בשנייה שהתיישב על סוס והפך להיות קשוב וערני, בילד אוטיסט החי בבועה סגורה המתפוצצת רק כשידיו נוגעות בפרוותו של הסוס ומגרות אותו ללטפו, לצחוק, ואפילו לדבר אליו. בנכה המגיעה על כיסא גלגלים לשיעור הרכיבה ופניה זוהרים בזמן שהסוס משאיל לה את רגליו החזקות, מניע את גופה, ומאפשר לה לחוש בעצמאות שהיא לא יכולה לחוש בצורה אחרת. צפיתי בהצלחות רבות, ואת החיוכים ומבטי האושר על פניהם של המטופלים לא אשכח לעולם. אבל היה מקרה אחר שצד את עיני. מ' היא צעירה, חמודה וצוחקת, פניתי אליה ושאלתי למעשיה בחווה, "תלמידה כמובן" היא ענתה. מסיפורה למדתי שהיא מסתירה טראומת עבר "בהתחלה הסוסים היו הבריחה שלי", היא מסבירה, "אבל לימים הבנתי שהם הריפוי שלי. נכון, הבעיה שלי היא לא פיזית, אבל היא הייתה משתקת אותי בהרבה מתחומי החיים, כאילו לא הייתה לי רגל או יד". מה למשל? "פחדתי לקבל החלטות, פחדתי לעמוד על שלי אפילו אם אני צודקת. הייתי מאד מופנמת, עם הרבה מסכות".

סוס אחרי בן-אדם

מ': "עד היום אני לא כל כך בטוחה איך, אבל הסוסה שיקפה בדיוק את הפחדים שלי ודרך הרכיבה למדתי לייצב את עצמי פיזית – אני הולכת ברחוב זקופה, ובעיקר בטוחה בעצמי". הסוסים דומים לבני אדם. הם בעלי חיים חברתיים, שונים באישיותם זה מזה, וכאשר צופים בעדר סוסים ניתן לזהות היררכיה ברורה. ההקבלה המיוחדת הזו בין הסוס לאדם יוצרת הזדמנויות רבות ללמידה ועם זאת המשוב המגיע מהסוס ללא דעות קדומות, ולכן מתקבל אצל המטופל בקלות.
היתרון בסוס כפלטפורמה טמון בעובדה שבעת הרכיבה עלינו לחבר את שלושת המימדים: פיזי-מוטורי, מחשבתי-קוגניטיבי, ורגשי, אותם מימדים שעלינו לשלב בהתנהלות שלנו בחיי היומיום. בנוסף הסוס משקף לנו בו ברגע האם הצלחנו בחיבור בין שלושת המימדים, שכן אם לא, הסוס מסרב לבצע את מבוקשנו. ההתבוננות הישירה בתגובותיו של הסוס לבקשותינו מלמדת ומשפרת את תפקודנו בחיי היום יום בשילוב בין שלושת המימדים הללו.

יתרון נוסף בטיפול בסיוע סוסים על בעלי-חיים אחרים הוא הרכיבה עצמה. תנועת הסוס בעלת שלושת המימדים, במקצבים השונים, משפיעים בדרכים רבות על הרוכב; נכים מקבלים תחושה של תנועה עצמאית. מטופלים שנולדו עם שיתוק ילדים זוכים בתנועה המדמה את תנועת האדם הבריא. ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז, שעבורם הרכיבה היא חוויה חיובית לומדים להגביר את יכולת הריכוז. ביטחונם העצמי של מטופלים היושבים על גבו של הסוס כשהמושכות בידיהם גובר, ועוד.
מ': "הייתי אצל פסיכולוגית, אבל מלבד 'לחפור' בפחדים הרגשתי שזה לא מוביל אותי לשום מקום. דרך התקשורת עם הסוסים קיבלתי מראה על עצמי, למדתי על היכולות שלי וקיבלתי ביטחון, ואת כל ההתמודדויות מול הסוסה העברתי גם לחיי היום יום. לדוגמה, כשרציתי לדהור, בהתחלה החזקתי את מושכות קרוב, מה שבעצם מסמן לסוסה להאט. הבנתי שבעצם אני נותנת לסוסה פקודות הפוכות ממה שאני מתכוונת, ולמעשה גם במציאות בגלל כל מיני פחדים הייתי רוצה משהו אחד, אבל מתנהגת להפך, אז ברור שאני לא אתקדם לשום מקום", היא אומרת בחיוך.

בנוסף לטיפול באוכלוסיות מיוחדות ניתן למצוא את הסוס משרת חברות עסקיות ככלי המשפר את תפקוד העובדים. ניתן לראות בהתנהלות של אדם וקבוצת אנשים מול הסוס את דפוסי ההתנהגות שמלווים אותם בחייהם ובעבודה. מכאן נולדו סדנאות אימון בשילוב סוסים. לכל סדנה מותאמת תוכנית העונה באופן ישיר לצרכי הקבוצה. בתהליך המצמיח שיקוף, מתחיל שינוי בדפוסי ההתנהגות של הקבוצה. משימות אישיות וקבוצתיות ומאפשרות שיתופי פעולה, שיפור התקשורת הבין אישית, העצמה חברתית, יצירתיות וכישורי מנהיגות.

כיום מתחזקת המגמה לחזרה לטבע בתחומים רבים. התפתחות זו דחפה גם את הרפואה הקונבנציונלית להכיר בטיפול בעזרת בעלי חיים, וכיום קופות החולים מסבסדות חלק ניכר מהטיפול. כתוצאה מכך האפשרות לקבלת טיפול זה נפתחה גם בעבור שכבות סוציו-אקונומיות נוספות ומגוון רחב של אוכלוסיות מיוחדות המסתייעות בטיפול עם כלבים וסוסים.
בנוסף לעובדה שהטיפול מהנה ואינו כולל תרופות וכאבים, הוא גם יוצר דרישה גדולה למטפלים.
אמנם מספר המטפלים המוסמכים בעזרת בעלי חיים בארץ גדל משנה לשנה, אך עדיין אין מספיק מטפלים על מנת לעמוד בדרישה הגדולה בשוק, וברוב החוות לרכיבה טיפולית קיימת רשימת המתנה עמוסה לעייפה.
מטפל בעזרת בעלי חיים מקבל שכר כפול, ואף יותר, ממורה, ותהליך ההכשרה נחשב קצר יחסית.
בגלל הביקוש הולך וגדל, מכללות רבות פתחו מסלולים חדשים המסמיכים מטפלים בעזרת בעלי חיים. כמו כן, קמו מכללות חדשות המתמחות במקצועות הטיפול בעזרת בעלי חיים, ואנשי חינוך רבים עוברים הסבה מקצועית ובשעות אחה"צ עוסקים בטיפול.

במסגרת פרויקט של לשכת התיירות התאילנדית ומגזין באלאנס  סיכן דני קוקו את נפשו ויצא לבחון עבורכם חלק פחות מוכר מתאילנד הקסומה. החל ממלונות פאר ועד לרפטינג גועש בצפון הפראי ולינה בלב הג'ונגל, הוא היה, חווה וחזר כדי לספר  

הזיכרונות שלי מהטיול הראשון במדינת החיוכים הם בעיקר בטן-גב באיים, טיולים בין שבטי ארוכות הצוואר בלב הג'ונגלים בצפון והרבה פילים. כך נתפסת תאילנד בקרב רוב הישראלים, אך למעשה זה רק חלק קטן ממה שיש לגן העדן הטרופי הזה להציע.לשכת התיירות התאילנדית, שבראשה עומד דב קלמן, עזרה לי להגדיר מחדש את המונח נהנתנות, וגילתה עבורי את הצד האחר של תאילנד. בטיול מאורגן היטב שנמשך 12 ימים ושהתמקד בבנגקוק וצפונה, גיליתי אינספור אפשרויות לפעילויות אקטיביות מלאות אדרנלין, בצד מלונות פאר המתחילים ב-400 שקל ללילה ונגמרים ב-10,000 שקל ללילה ויותר, הרבה יותר. כן, מסתבר שתאילנד לא מיועדת רק לתרמילאים מסוקסים אלא גם לתל אביבים מפונקים.