באלאנס

מאת: עליזה רונן

משנה: אינטליגנציה גבוהה היא ברכה, אבל ילדים מחוננים מציבים אתגרים לא פשוטים בפני ההורים ובפני מערכת החינוך שצריכים להתמודד עם ברנשים קטנים המצוידים במנת משכל גדולה במיוחד

רוב ההורים חושבים שהילדים שלהם הכי חכמים והכי מוצלחים. כל הישג וכל דבר חדש שהם לומדים לעשות מעורר תחושת השתאות וגאווה, עד כדי כך שהאב והאם הגאים רצים לשתף את כל העולם. אבל מה קורה כשלילדים הם יכולות וכישורים יוצאי דופן? כשיש להם פוטנציאל למחוננות? איך אנחנו כהורים יכולים לזהות את זה ובאיזה גיל, ואיך מתמודדים עם "תופעת המחוננות"?

מחוננות היא יכולת אנושית שמתבטאת בעיקר בחשיבה, בהבנה ובסקרנות רבה. מנת המשכל (IQ) של מחוננים גבוהה בהרבה מהממוצע בקרב כלל האוכלוסייה (מעל 135) והיא מוזכרת בדרך כלל בהקשר של ילדים או נוער.

מבחני איתור המחוננים מטעם משרד החינוך מתבצעים בשני שלבים, לרוב בכיתות ב' או ג', על ידי מכון סאלד. אלו שתוצאותיהם במבחן הראשון ממוקמות בתוך 15 האחוזים העליונים מבין משתתפי הבחינה, מוזמנים למבחן שני: שלושת האחוזים העליונים מבין התלמידים באזור באותה שנה, יכולים להשתתף בחוגי העשרה אחרי הצהריים, כמו חוגי נוער שוחר מדע. הילדים באחוזון העליון מבין התלמידים באזור באותה שנה יכולים להשתתף בתוכניות המחוננים.

במכון קרני שקיים כבר למעלה מ-35 שנים, מאתרים ילדים מחוננים (בכיתות א' עד ו')  ובודקים את מידת התאמתם לחוגי העשרה. בנוסף, מייעצים לבתי ספר ולמוסדות ברחבי הארץ, כיצד להפנות את הילדים לחוגי העשרה מתאימים וכיצד להרכיב כיתות האצה מדעיות.

ד"ר יעל שלזינגר, פסיכולוגית קלינית והמנהלת המקצועית במכון קרני, ממליצה לעשות מבחן מיון למחוננים במידה שרוצים לעשות שימוש כלשהו בתוצאות. למשל, במידה שמעוניינים לרשום את הילד לתכנית העשרה או לפנות לבית הספר על מנת שייענו לצרכים המיוחדים של הילד. היא מוסיפה שכדאי גם לערוך את המבחן אם רוצים לקבל אינפורמציה לגבי נקודות חוזק וחולשה בתחומי האינטליגנציה השונים, למשל האם הילד יותר חזק בצד המילולי או בצד הביצועי.

ד"ר שלזינגר אומרת שניתן להבחין בפוטנציאל למחוננות כבר בתקופת הינקות: אצל תינוקות עם פוטנציאל למחוננות אפשר להבחין במאפיינים כמו ערנות גבוהה לסביבה, פחות צורך בשינה, פעלתנות גבוהה יותר, זיהוי דמויות מוכרות בגיל מוקדם יחסית, ובאופן כללי התקדמות מהירה יותר באבני הדרך של ההתפתחות. היא מציינת שבגיל הגן ניתן כבר להבחין בסימנים ברורים יותר, כמו זיכרון מעולה, הנאה והתלהבות מהלמידה ויישום מהיר שלה, אוצר מילים רחב באופן יוצא דופן, סקרנות רבה, הסקת מסקנות ופתירת בעיות באופן יצירתי ומקורי, דמיון מפותח ועוד.

יפית (שם מלא שמור במערכת), גננת במקצועה ואם לילד מחונן בכיתה ד', זיהתה שיש לה צאצא עם יכולות מיוחדות כבר כשהיה בן שמונה חודשים וידע לבטא לראשונה מילים. היא מספרת שבגיל מאוד צעיר זיהתה אצלו תכונות של זיכרון וסקרנות בלתי נלאית שהיו פחות אופיינית לגילו. בגן הוא תמיד נחשב לילד הכי חכם, מציינת יפית. בכיתה ב' הוא עבר את מבחן המיון מטעם משרד החינוך וסווג כמחונן.

כיתה רגילה או כיתה מיוחדת?

הדילמה הקשה שאיתה צריכים להתמודד הורים לילדים מחוננים היא כיצד לטפח את כישורי ילדיהם, האם לרשום אותם לכיתות רגילות ולשלב אותם בתוכניות העשרה מחוץ למסגרת הלימודים או להכניס אותם לכיתות מיוחדות למחוננים ובכך לבדל אותם מחבריהם?

ד"ר שלזינגר טוענת שהיום הדעה הרווחת היא שעדיף שהילד ילמד בכיתה רגילה ובמקביל ייקח גם חלק בתכנית העשרה, כך הוא יבלה גם עם ילדים רגילים וגם עם ילדים כמוהו.

רחל שירי, מורה מחנכת בבית ספר "רעים" במודיעין, גורסת כי המדיניות של בית הספר שבו היא מלמדת היא להשאיר את הילדים בכיתה רגילה ולקדם אותם על פי תוכנית עבודה אישית. כל הילדים משתתפים באותו שיעור, אך מקבלים חוברות עבודה בהתאם להישגים וליכולות אישיות כבר בכיתה א', לפני שהם עוברים את מבחני המיון הרשמיים. משרד החינוך מעודד קידום אישי בכך שהוא מוציא חוברות לימוד ברמות שונות. לדוגמה, לילדים מחוננים יש חוברות שמעודדות חשיבה חשבונית ברמה גבוהה יותר.

ד"ר שלזינגר טוענת שמדובר בילדים שזקוקים לגרייה מתמדת כדי לספק את צרכיהם הקוגניטיביים, ולכן חשוב לפנות למורה בתחילת השנה כדי לעודד שיתוף פעולה מצידה. היא ממליצה לתת לילד פרויקטים שקשורים לנושאי הלימוד בכיתה. הילד המחונן יכול למשל להרחיב את ידיעותיו על סיפור תנ"כי ולהציג בפני הכיתה עובדות חדשות שלא נלמדו. שיטה נוספת שהיא ממליצה עליה, היא להצמיד לילד מהכיתה ילד מחונן שיבלה איתו וישמש לו מודל לחיקוי.

"אני פחות דוגלת בכיתה למחוננים או בהקפצת כיתה, וזאת בשל הפער שיש אצל הילד בין היכולות השכליות ליכולות הרגשיות שלו", אומרת רחל שירי. עוד היא טוענת כי יצירת כיתה למחוננים מתייגת אותם, יוצרת בקרבם  "סנוביזם" ובידול ומשפיעה לרעה על הקשרים החברתיים שלהם עם ילדים "רגילים".

כשהילד חכם יותר מהמורה

יפית טוענת שהמסגרות שמוצעות כיום לילדים מחוננים אינן אידיאליות ושאין פתרון שעונה לצרכים ההתפתחותיים והחברתיים שלהם במידה משביעת רצון. כך, למשל, בנה לומד בכיתה רגילה ובמקביל משתתף יום בשבוע בתכנית העשרה מטעם משרד החינוך. במסגרת לימודי ההעשרה נחשפים הילדים לתכנים שונים ומגוונים שאינם נלמדים בבית הספר והם כוללים לימוד תופעות שונות מתחום מדעי הטבע, הרחבת הידע הכללי ועוד, כשהמטרה היא לשפר מיומנויות של חשיבה לוגית, מדעית ולעודד את היצירתיות, הדמיון המפותח והסקרנות של הילד המחונן. מאידך, לטענתה, במסגרת השיעורים הרגילים בבית הספר לא מעודדים תוכנית אישית עבור בנה במידה מספקת והוא מוצא את עצמו רוב הזמן משועמם, מרבה להעיר למורה ומתקן אותה, והיא מצידה לא מעודדת אותו להשתתפות פעילה בשיעורים ולא דואגת ליצור לו גירויים אינטלקטואליים מתאימים. תופעה זו גם עלולה לגרום לבעיות התנהגות בקרב התלמידים המחוננים וכפועל יוצא מכך גם להשליך בסופו של דבר על ההישגים האישיים שלהם.

יפית מוסיפה שהיא לא הייתה רוצה לנתק את בנה מהחברים בכיתה, אך מודעת גם לקשיים החברתיים שנובעים בעיקר בגלל הפער הקוגניטיבי שיש בינו לבינם: יש לו אוצר מילים רחב, כושר ביטוי ברמה גבוהה, הוא מאוד סקרן, "צמא" לידע, קורא המון ספרים. הפער הזה מרתיע את הילדים בכיתה ואת הסביבה וגורם לעיתים קרובות לבידודו, עד כדי כך שיש הורים שמרחיקים באופן מודע את ילדיהם ממנו, מצרה יפית.

באזור מגוריה של יפית אין כיתת מחוננים. אם הייתה, האם זה היה הפתרון האידיאלי לבנה? יפית אומרת שלצערה כיתות המחוננים שהיא מכירה אינן נותנות מענה מספק לילדים. אמנם כיתות כאלו  מזמנות לילדים תכניות העשרה נרחבות ומגוונות ומסייעות להתפתח בקצב המתאים להם, אך יחד עם זאת הן יוצרות עבורם מסגרת מלחיצה עקב עומס שעות הלימוד שנדרש שם.

לטענתה יש עוד הרבה מה לעשות כדי לטפח את המסגרות של ילדים מחוננים בארץ: לשלוח מורים לתוכניות השתלמות בכל מה שקשור להתמודדויות עם ילדים מחוננים, הן במישור הקוגניטיבי והן במישור הרגשי-חברתי, ליצור תכניות העשרה מגוונות במסגרת הלימודים בכיתה הרגילה או ליצור מסגרות ריאליות יותר שמיועדות למחוננים, פחות מלחיצות, הכוללות שעות לימוד של כיתות רגילות.

יפית מסכמת שמחוננות היא תכונה נדירה ויוצאת דופן וככזאת היא טומנת בחובה גם יתרונות וגם חסרונות והתפקיד של ההורים הוא לדעת לזהות את צרכי הילד ולפתח את כישוריו בהתאם. חשוב לזכור שמדובר בילד, שגם אם יכולתו האינטלקטואלית היא מעבר לגילו, יש לו, לרוב, צריכים אישיים, רגשיים וחברתיים שתואמים את גילו וצריך "לזרום" איתו בהתאם תוך שיתוף פעולה מלא מהמערכת החינוכית.