באלאנס

מאת :דני בן יעקב

המעבר משלב ההצהרות לשלב המעשים מפחיד, כי אולי לא נצליח. אבל העשייה, בניגוד לדיבור, יכולה גם לתגמל

"כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים לספר ביציאת מצרים..."   מכירים? בטוח שכן. באמת כולנו יודעים לספר, לדבר, לפרש ולהסביר את מה שזה לא יהיה, ויחד עם זאת - כמה מאיתנו באמת, אבל ממש באמת, גם עושים את מה שהם מדברים עליו (התמדה באימון בחדר הכושר, דיאטה, גמילה מעישון, לימודים)?

במהלך עבודתי עם אנשים, עם ארגונים ועם משפחות, ראיתי אין ספור פעמים אנשים שההבדל בין הדיבורים לבין המעשים שלהם והמרחק בין הרצוי והמצוי בחייהם, הוא מרחק של שנות אור. אצל כולנו, ארגונים ואנשים פרטיים, קיימים שני סוגי תקשורת, שני סוגי שיחות: התקשורת הפנימית שלי - מה אני רוצה, לאן אני הולך, מה עלי לעשות, איך אני תופס וממצב את עצמי; התקשורת עם הסביבה החיצונית – עם ספקים ולקוחות שלי, עם העובדים והבוסים שלי, משפחה וחברים.

בשני סוגי התקשורת אפשר לזהות די בקלות דפוסי התנהגות והרגלים: הרגלים שמשרתים אותי – סדר וניקיון, סדרי עדיפויות, שמירה על הבריאות; הרגלים שאינם משרתים אותי – עישון, דחיינות. קבלו עובדה בדוקה: שני סוגי ההרגלים גם יחד טובים לכל בני האדם. למה, איך ועל סמך מה אני קובע עובדה זו? פשוט מאוד – שאלו את עצמכם האם אתם עושים משהו שהוא רע לכם ואתם ממשיכים לעשות אותו?

 מקומת הקרקע לקומה השלישית

תהליך האימון עוסק באיתור אותם הרגלים שאינם מביאים אותי לתוצאות הרצויות לי, גם בארגון וגם במשפחה, לימוד מה שטוב לי, הקניית הרגל חדש והטמעתו כחלק מתהליך שיפור איכות חיי. רק שכאן יש בעיה: מכיוון שכולנו חכמים, רובנו בעיקר "מדברים על..." ולא "עושים את..."

הסתכלו על הבניין שבו אתם גרים, עובדים או נמצאים ברגע זה: כיצד נכנסתם לבניין? סביר להניח שמקומת הקרקע או החניון. כיצד הגעתם לקומה שלכם? סביר להניח שבמעלית או במדרגות. ושם, בקומה שבה אתם נמצאים כרגע  – מה התכוונתם לעשות והאם אתם אכן עושים את מה שתכננתם? זה הבסיס לכל תהליך אימון: בקומה הראשונה, הבסיסית, נמצאת ההצהרה שלי, כל אותם דברים שאני בוחר לעשות. אלו הם הדברים שמבטאים אותי, את רצונותי, את חלומותי. אותי. בקומה השנייה נמצאות המחוייבות והכוונה שלי כלפי הצהרתי. בקומה השלישית נמצאת העשייה שלי, שהיא הביטוי הפיזי של מחשבותיי.

כאשר מתקיים חיבור מלא בין ההצהרה, המחויבות והעשייה שלי, אז נוצרת שלמות, אז ורק אז אני באינטגריטי מלא.

לרוב בני האדם והארגונים אין בעיה עם ההצהרה ועם הכוונה, ומכאן בא המשפט הידוע: "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות." שלב העשייה הוא השלב שבו רוב בני האדם נתקעים. למה? כי זה קשה. לא חלילה קשה פיזית. זה מעמת, לא פשוט לעמוד מול התוצאות שהשגנו. עשייה משמעותה לוותר ולזוז מאזורי נוחות והרגלים, אולי גם לוותר קצת על אגו וידענות, ולפגוש את שאלת השאלות המפחידה: ואם לא אצליח?

האם ברגע שנהפוך את הצהרתינו למעשים, נצליח?  לא בטוח. איננו חיים בעולם ורדרד של פיות וחלומות.

מה שכן בטוח הוא, שבן האדם שעושה, לומד מתוך העשייה, יוצא ממעגל ההרגלים ויוצר פעולות מתגמלות, הוא אדם שמרגיש סיפוק, חי את חייו בעשייה יצירתית ואין סופית.

הנה דוגמה מעולם הזוגיות: אם אני חי לבד ומצהיר שאני רוצה זוגיות, אבל אשב בחיבוק ידיים ואבכה על מר גורלי כי אין לי בן זוג או בת זוג, ברור מה תהיה התוצאה. סביר להניח שאם גם מחר אותו אדם יישב בפינתו ויבכה, את ה"לא" כבר יש לו על בטוח. מה שחסר זה ה"כן" או ה"לא" שיבואו רק לאחר עשייה כלשהי. לכן, "מקסימום, זה יכול רק להצליח."

ואז? רבים אומרים: "טוב, הבנתי את הרעיון, תיאורטית, אז מה ואיך עושים תכל'ס?" הרעיון להתנעה הוא פשוט וקל: קחו מרחב (בית, עבודה, משפחה) שבו אתם מזהים שאתם לא עומדים במילה שלכם או לא הולכים בו עד הסוף, לא משהו גדול (הבטחתי שאספר לבני סיפור כל ערב, שאקדיש לבתי שעתיים של כייף או שאעשה סדר בניירת על השולחן). ספרו על ההבטחה והמילה שנתתם לעצמכם לאדם קרוב, והפכו אותו ל"מאזין מחוייב" שלכם. הבטיחו לו שתדווחו לו על פעילותכם מייד עם סיומה. ספרו לו על העשייה שלכם, על התוצאה ועל ההרגשה שלכם.

דני בן-יעקב הוא מאמן בכיר בחברת "תות – תקשורת ותוצאות", מרצה באוניברסיטה הפתוחה, מאמן עסקים וארגונים לפריצת דרך, מנהיגות ותוצאות. 052-2553533, כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת